מאת: גיא

@טנא – ראשית, ברוך הבא לבלוג.

שנית – לא כל יום אני קורא תגובה כל כך מנומקת ומלאה (גם אם זועמת למדי) בבלוג הזה. אז סחתיין.

עם זאת, ולמרות שבאופן חלקי אני מסכים איתך, אני גם חושב שאתה קצת מפריז בנושא של "שלטון העם".

דמוקרטיה לא יכולה להתנהל באווירה של אנרכיה, וללא חוק. ועמישראל, שיש בו לא מעט מפירי חוק (ולמעשה, בוא נודה בכך, רובינו היינו מפרים את החוק או לפחות לוקחים את החוק לידיים – לולא היו קיימים עונשים מרתיעים בצידו), היה מביא לאנרכיה.

בניגוד למה שאולי נדמה לך – אנחנו רחוקים מלהיות עם מתורבת ונאור. אנחנו לא. כשאנשים "נורמטיביים" מתפוצצים באמצע הרחוב, או כשיש לפחות 4 אנשים שמוכנים לפגוע בי פיסית בשביל מקום חניה בתוך פחות מחצי שעה (זה קרה לי בסופרמרקט בראשל"צ לפני פחות מחודש) – בין אם באמצעות סכין או באמצעות התנגשות ברכב שלי – אני לא רואה איך היינו מסתדרים לולא החוק.

הפרקליטות בפרט ומערכת המשפט בכלל רחוקות מלהיות מושלמות. סהדי במרומים שפגשתי ב-2 המערכות האלה בעבר, וראיתי את השפלות והנבזיות שבהן הן נוהגות כלפי אזרחי המדינה.

אבל כשכל זה נאמר – אני לא רואה איך היינו מסתדרים בלעדיהן. אני חושש מהיום שבו העם "ישלוט" בגורלו ללא פרקליטות ומערכת משפט חזקה. כבר היום אנחנו רואים פרקליטות רופסת, שלא עושה עבודה ראויה, מענישה את החלשים ומוותרת לחזקים. וזה באמת מפחיד אותי. הבעיה היא לא רק הפרקליטות, אלא האווירה כולה, שבה אין בעיה להתעמר בחלש.

והערת אגב לסיום:
מדי יום שלישי, מופיע ב"ידיעות אחרונות" טור קבוע של גדעון מרון (אם אינני טועה זהו שמו..), שבו הוא מתאר מקרים שבהם אנשים משולי החברה מגיעים למערכת המשפט ומתמודדים איתה. לעיתים מדובר בעבריינים של ממש שפשעו, ושאין ספק שמגיע להם עונש. ולעיתים מדובר באזרחים מסכנים, נדכאי החברה, שמערכת המשפט מפעילה עליהם את מלוא כובד משקלה וללא רחם. הטור הזה מעציב אותי כאזרח בישראל, אבל משמח אותי שלפחות מישהו כותב על זה באופן קבוע מזווית ראייה רחמנית. מומלץ בחום.